עודכן לאחרונה ב 21.5.2004
הסיפור נכתב על ידי "יניב 2004-2005"
"אני יודעת שלפעמים אין לך מה לעשות בבית, אז רשמתי אותך ל...."
קטע אותה יניב:" לא משעמם לי! מה את ממציאה בכלל?! למה רשמת אותי?! לחוג לשירה? חוג קראטה?!" האו צעק ובעט בשולחן.
"יניב! תרגע!" ציוותה עליו אימו. יניב, שמטבעו לא היה ילד מרדן, הסתכל באימו ושתק.
"יופי. רשמתי אותך לחוג כדורסל." יניב פצה את פיו, אך הוא ראה בעיניו של אימו ניצוץ של אזהרה. "אני יודעת שתהנה שם.
המורה הוא ידיד שלי, יש שם ילדים בגילך. אתה חזק וחסון. אני מרגישה את זה."
"אבל אני לא יודע לשחק כדורסל! אני לא מכיר את החוקים, אני לא מסתדר עם שיונים,
מצדי שהמורה יהיה גם שבי זרעיה- אני פשוט רגיל למסגרת בית הספר והבית." הוא ניסה לשכנע את אימו.
אימו לא השתכנעה.
"יניב! תזכור שב16:00 יש לך חוג!" קראה אימו מהמטבח. היא הכינה לו תיק עם מים, סנדוויץ', פרי ותליון החרב שלו, שאיתו היה הולך לכל מקום.
"בסדר אימא..." יניב היה בחדרו, שקוע בספר כדורסל שאימו קנתה לו יום קודם.
השעה הייתה כבר 15:20.
שהשעה הייתה כבר 15:40, יצא יניב מהבית. האו הלך לכיוון מגרש האימונים. הוא ראה שם שק עם כדורי-סל בפנים, וילדים שזרקו לסל זריקות מושלמות.
הוא חשב לעצמו: "שאראס לא ייצא ממני,
אבל לפחות אני ירצה את אימא שלי....."