(לובה מוציאה נייר מהקופה וזורקת)
"כן בקשה יש כרטיס מועדון?"
"לא, אין לי"
"אווו, זה מוצרים הרבה הרבה, רצה עשה משלוחה?"
"לא זה בסדר, אני גר קרוב.."
"אתה בטוח?"
"כן, אין בעיה"
"סדר.
מוסטפה, הלכתי במשלוחה"
(מוסטפה בגרסת ה"סדר" הגברית)
"סדר"
(לובה מעבירה מוצרים)
"את יודעת מה? תעשי לי את זה בכל זאת למשלוח"
(לובה מתנפלת על המוצרים עם הביפ של מכונת הלייזר האימתנית הזאת ברקע*)
"אתה אמרתי, לא רצה משלוחה. עכשיו אני שלחתה זה מוסטפה"
"כן, אבל אני ראיתי שזה כבד אללה איסטור"
"אה... קודם אמרת לא רצה משלוחה, עכשיו אמרת "אלון יוסטון"?"
"יש לי פריצת דיסק, אני לא יכול לסחוב את זה.
נו נו"
"נו נו?!?! אמרת לובה נו נו?!?! חשבת לובה מה זה סוס?!"
"אני אומר לך שיש לי פריצת דיסק! מה אני אעשה? נו"
"נו!! אתה אחד בא אמר "נו, יש לי פריצה מדיסק" ועוד אחד אומר "נו.
נו! יש לי שברות הליכה" ועוד אחד אומר "נו נו, נו. נו. יש לי ציפורנית
חדרנית" בא מנהל שואל "כמה לקוחות בא בלובה?" אמר "אחד בא בלובה"
כי כל הזמן "נו. נו. יש פסורייסה. יש רק אייץ´ אף זי פוסיטיבה" מנהל
אומר לובה "לובה הלכת בבית שלך!" אין עבודה! אין שפה!! קששה! קששה!"
- "אז מה??? בגלל שלא אמרתי מראש שאני לא יכול לעשות משלוח?!"
"צטערת"
"אבל אני מבקש ממך"
"צטערת"
"את יודעת מה? אני לא רוצה לקבל ממך שירות. תביאי לי ת´מוצרים (לוקח
ת´מוצרים), אני אלך לקופה אחרת. (מפיל את המוניטור הזה) יאללה"
(הלקוח הולך לקופה ה"מתחרה" של אירנה)
"או, שלום! ברוך מבא".
או, אני רואה מוצרים זה הרבה הרבה, רוצה עשית משלוחה?"
"כן, אני חושב שכן"
"לא חייב מחליט עכשיו, יכול מחליט בסוף. יכול - הלכת מסופר, ראה
זה כבד, חזרת מסופר אמרת "אירנה, כבד" - רצית משלוחה."
- "את, על הכיפאק את.. (מנשק ת´יד("
(אירנה והלקוח מסתכלים על לובה במבט ערמומי)
(לובה מתעלמת במבט מזלזל)
"יש לך כרטיס מועדון?"
"לא, אין לי"
"רוצה זה כרטיס מועדון כל 50 שקלות קבלת חותמה יכול מקבל פד מכנפנות
חינם אישה שלך"
"מה זה?"
"אישה שלך, זרימה. מוגברת, בינוני או נורמל"
"לא לא לא, אני לא רוצה את הדברים האלה. תתחילי להעביר וגמרנו"
"סדר. רוצה קונה קלחוני תירס קבלת קיסמות משיניים חינם?"
"לא"
"סדר. רצה קנה זה ביסלי גריל קבל זה פיחמים חינם?"
"לא לא, א.. אנ´לא רוצה"
"רצה קנה זה ביסלי פלאפל קבל 10 פיתות סלטים חפשי?"
"תקשיבי לי רגע, אני מפספס את המשחק של מכבי בגללך"
"רואה זה משחק ממכבי. אולי רוצה זה הנחה מגרעינות עפולה?"
"נו די עם זה כבר..."
"אולי ראית גם זה "מלך מכורסא" עם מירי בודדנה"
"מה?"
"קבלת הנחה זה מ..סבון נוזלי"
"תקשיבי לי טוב, אני אומר את זה פעם אחרונה! את מאוד נחמדה, אבל
אני לא רוצה לשמוע יותר על המבצעים שלכם! אני רוצה לשלם, וללכת!"
- "סדר"
"או. יופי"
*אירנה מהססת*
"אולי, כל אופן פד מ.."
"די נו! מספיייק! שיגעתם אותי!
יאוווו אללה שלכם, מספיק עם זה! נו באאמממתת.. מה קורה לכם?
נו באמת..."
(מוזיקה שקטה ברקע)
(הלקוח חוזר לקופה של לובה)
(לובה מסתכלת במבט של "רואה?")
"אני מבקש סליחה על כל מה שהיה. בואי נפתח דף חדש?"
(לובה נושמת)
"אתה בא אמר סליחה ממשלוחה, רצה פתחת דף חדש"
"כן."
*לובה מראה סימני סימפטיה וכמעט
מחייכת (מסתבר שכל מה שהיא צריכה זאת סליחה )*
"רצה משלוחה?"
"רוצה משלוחה"
"סדר (מעלה את הקופסא של המשלוח על הקופה)"
"בסדר"
(אישתו הצעקנית נכנסת)
"הנה אתה, חצי שעה שאני מחפשת אותך. אני מחכה לך פה עם האוטו בחוץ!"
"לא לא.. תלכי תלכי. אני עשיתי משלוח..."
"איזה משלוח? זה שעות עד שמגיע המשלוח!
תבטלי תבטלי, ניקח את זה כבר ככה נו..
נו..
נווו!!!!"
(לובה במבט מפחיד...)
(הלקוח שוכב ליד הקופה של אירנה שפוך בזמן שאישתו מנקה לפני הסגירה)
"רצה קונה זה פסטה מקונכיות מקבלת זה משקפת צלילה?"
"לאאא"
"רוצה קונה זה חוט דנטלה מקבלת זה כבל, מאריך?"
"לאאא"
"רוצה קונה זה סוכריות קופצות קבלת זה טרפולינה?"
"לאאא"
"רצה קנה זה עוגיות מזרחיות קבלת דרבוקה?"
"לאאא"
"רצה קנה סלמון, מעושן קבלת זה מאפרה דקורטיבה ?"
"לאאא
