מצב הרוח המשפחתי בבוקרו של יום חמישי היה סגריר ומעונן ביותר. בשעות הבוקר

המוקדמות אמא התעוררה ולתדהמתה הרבה גילתה שבלילה בלילה, כשכולנו ישנו כהרגלנו בנחת  ובשלוה, נכנסו גנבים לביתנו דרך דלת החצר ויצאו דרכה  בשקט מופלא כלעומת שבאו כשהם לוקחים איתם שלל רב: כלי כסף, תכשיטים, ואפילו מעטפה עם סכום כסף שנשמר עבור נסיעה לרבי.

אבא לא הפסיק לומר ש "הכל משמיים ורק צריך לחשוב טוב ולקוות לטוב, אמא ניסתה לנחם ולהרגיע אותנו שבעזרת ה' הכל ימצא ויוחזר הביתה, ושניהם ביקשו והזכירו לנו משך כל הבוקר: "אל תיגעו בכלום!  שום חלון או דלת, שום חפץ או רהיט ואפילו לא בקירות, אנא אל תגעו!"
את פישרה של ההוראה הבנו בשעה 7:00 בבוקר. זוג שוטרים חביבים נכנסו הביתה, תחקרו את אבא ואמא ומילאו ניירות- (המון) ואחר כך הזמינו אותנו להתקרב אליהם אבל,,כמובן "רק לראות, ו… רגע גם לא לגעת בכלום".
השוטרים הוציאו מתיקם אבקה והחלו לפזר אותה על סורגי הדלת הפרוצה, על השולחן הסמוך, על זגוגית החלון, על המדפים ודלת הוויטרינה וכמעט בכל מקום בו חשדו שהגנבים נגעו.
תוך רגעים מספר אפשר היה לראות סימנים משונים על רקע האבקה.
"אלו טביעות אצבעות"- הסביר לנו השוטר והן יעזרו לנו לנסות ולגלות איפה נמצא השלל…
 
עקבות נסתרים
 
עור האדם הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו שכן הוא מכסה את כל גופנו ואם נפרוש עור של אדם מבוגר שיטחו יגיע ל2 מטרים רבועים ומשקלו לכ3 קילוגרמים.
בעור יש 2 שכבות עיקריות, השכבה העליונה הנקראת "אפידרמיס" והשכבה הפנימית התחתונה הנקראת "דרמיס".
בפניה העליונות של השכבה התחתונה, "דרמיס" יש פיטמיות קטנטנות המכילות את סעיפי העצבים של חוש המישוש. פיטמיות אלו אבות במיוחד בקצות האצבעות מקום בו האדם משתמש ביותר כדי לגעת ולמשש והן ערוכות ומסודרות בשורות עקומות, ואצל כל אדם יוצרות סדר אחר.
שכבת העור מפרישה כל הזמן שומן וזיעה המצפה ומכסה את החריצים המפותלים  שבעור וכאשר אנו נוגעים במשהו- אנו משאירם אחרינו טביעות ועקבות של זיעה ושומן בלתי נראים. גם לאחים בני אותה משפחה או אפילו תאומים זהים יש הבדל ברור בטביעות האצבע הייחודיות להם.
במחלקה ה "דקטילוסקופית" במשטרה, המתמחה בחקר טביעות האצבעות מודעים לסימנים אלו ומשתמשים באבקה מיוחדת שכאשר מפזרים אותה על משטח מתגלים בבהירות כל טביעות האצבעות של אלו שנגעו בו והשאירו אחריהם עקבות.
 
מאגר טביעות אצבע
 
לכל משטרה בעולם ישנו מאגר עצום של טביעות אצבע.
ישנם מקומות בהם כאשר תינוק נולד או כאשר נער מגיע לגיל בו מוציא את תעודת הזהות שלו, לוקחים בין יתר הפרטים גם "טביעות אצבעות" ע"י צביעת היד בדיו שחור והחתמתה על גבי ניר מיוחד. כאשר יש צורך לזהות אנשים ע"י טביעת אצבע מיד פותחים את מאגר הטביעות הממוינות ל4 סוגים עיקריים ומתחילים לחפש ולבדוק למי היא מתאימה. ל"סקוטלנד יארד"- יש ספריה ובה כ2 מליון טביעות אצבעות  ולספריית ה"אף בי אי" בארצות הברית יש כ70 מליון טביעות אצבעות של אנשים מכל העולם.
במקרים של אסונות גדולים לא עלינו או גניבות ופריצות, כשיש צורך לזהות את האנשים האפשרות להשתמש בטביעת האצבעות היא ברורה ומהימנה ביותר.
משווים את טביעות האצבע עם אלו הנמצאות במאגר הגדול וכך מזהים בברות את האדם הנדרש.
 
שונים אך שווים
 
מיליוני בני אדם מסתובבים בעולם, פניהם שונות, מחשבותיהם שונות ואף  טביעות אצבעותיהם שונות ישנן טביעות בעלות צורה עגולה כלולאה, יש בצורת  קשת, מערבולת או אפילו טביעה המורכבת מכמה סוגים יחד.  מפליא לראות עד כמה כל אדם ואדם על פני העולם זכה לייחודיות בפני עצמו גם בפרטים הקטנטנים והנסתרים שבגופו.

אך על אף השוני הגדול בנינו, ההתמודדויות והמתנות אותן נתן לנו בורא העולם, כולנו רצים ועמלים להגיע לאותה מטרה של עשיית דירה להקב"ה, כשאנו משתדלים להשאיר אחרינו טביעות אצבע גדולות וקטנות של אלפי מעשים טובים.

 
 
 
 

זאת כפרתי

 


"ילדים, קריאת שמע ולמיטות! אנחנו צריכים לקום מוקדם מאוד- באשמורת הבוקר. מי שרוצה ללכת לעשות כפרות חייב להיות ער בשעה 3:00 בבוקר…"
קריאה זו של אמא חוזרת על עצמה פעם בשנה- בכל ערב יום כיפור.
אנחנו הגדולים, שזו לא הפעם הראשונה שלנו בקיום מנהג הכפרות באשמורת הבוקר,  מסייעים  ומזרזים את הקטנים במקלחות וארוחת ערב כדי שישכבו לישון מוקדם.
בעוד מספר שעות, כשבחוץ ישרור חושך מוחלט ורוח קרירה תנשב ברחובות ירושלים, אבא ילך עם הבנים למקווה ומיד אחר כך ניסע כולנו ל"שוק הכפרות".
אבא יזמין עופות כמספר בני המשפחה, כל אחד בתורו יאמר את נוסח הכפרות ואז אחד מהגדולים יסובב את העוף מעל ראשו.
"זאת חליפתי, זאת תמורתי, זאת כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".
קולות קרקור נשמעים סביב, מים מלוכלכים ומעורבים בדם זורמים החוצה, ועשרות אנשים שהשכימו כמונו עומדים בכל רחבי הכיכר ומסובבים את העופות מעל ראשיהם.
אחר כך ניקח את התרנגולים לשוחט הניצב בדוכן צדדי ולאחר שישחט אותו נזכה לקיים מצוות "כיסוי הדם". את העופות אוספים מספר סדרנים ובעוד מספר שעות הם כבר יהיו מרוטי נוצות ונקיים מכל אבריהם הפנמיים, מומלחים, שטופים ומוקפאים במקפיאים הגדולים של הישיבה.
מן הסתם אחד מאחינו הגדולים יאכל לאחר החג  בסעודת השבת בישיבה את עוף הכפרות שלי….
 
העוף שלא עף
 
מי מאיתנו לא מכיר את התרנגולים? הרי בכל בוקר אנו מברכים "הנותן לשכווי בינה להבחין..", בכל ביקור בחווה הם מסתובבים חופשי בין חיות הבית, ובכל ספר ילדים הם מופיעים בתמונות ססגוניות מקרקרים או מנקרים.
 ואכן, התרנגולים  הם  מין עוף טהור ממשפחת הפסיונים שבסדרת התרנגולאים  והם העופות הביתיים המוכרים והבולטים מבין העופות ובעלי החיים שאכלסו את משקי הבית.
ראשם של התרנגולים  קטן, גופם מוצק וכנפיהם  הקצרות והמעוגלות לא מצליחות לשאת את כובד משקלם.
לעומת זאת רגליהם  הבינוניות באורכן חזקות ביותר ומסוגלות לשאת אותם לכל מקום ולתמוך בהם משך שעות ארוכות. לתרנגולים  יש 3 אצבעות קדמיות ואצבע אחת אחורית  והן המצוידות בציפורניים ארוכות.
התרנגול יכול לעמוד זמן רב וללפות באצבעותיו ענף או מוט, זוהי גם התנוחה החביבה עליו בשנתו.
 
תרנגול ותרנגולת
 
קל מאוד להבחין ולהבדיל בין תרנגול ותרנגולת שכן התרנגול הדור ובולט במיוחד בנוצותיו הצבעוניות, בכרבולתו האדומה המזדקרת ובדלדולי העור האדומים המשתלשלים מגרונו. . בפלג רגלו התחתון  יש גם "דרבן" חד וחזק המשמש כעין נשק ועוזר לו להתגונן או לתקוף.
וכמובן… מי מאיתנו לא מכיר את ה"קוקוריקו" המפורסם, המקיץ נרדמים מדי בוקר עם עלות השחר?
לעומתו התרנגולת קטנה יותר, צבעיה צנועים ועדינים דלדולי העור שלה אינם מפותחים ואף דרבן אין לה על רגליה. היא זאת שמטילה את הביצים ודוגרת עליהן משך כ20 יום.
מטרת גידול התרנגולים הוא בעיקר לשימוש בביצים ובבשר ועל כן הן לא חיות זמן רב. אך אילו ניתנה להם ההזדמנות לחות את חייהם בשלווה ונחת היות התרנגולים מגיעים לגיל שש עד שבע שנים.
 
ללא מנוח
 
התרנגולים הם עוף פעיל ועסוק ביותר. מעלות השחר ועד שקיעת החמה הם מצויים בפעילות מתמדת: מנקרים באשפתות ומחפשים תולעים וחרקים, מתפלשים בעפר כדי להשתחרר מזבובים ושאר טפילים חיצוניים המזיקים ומציקים להם, גומעים מים משלוליות ולעתים אף מתנפלים על חבריהם התרנגולים בחמת זעם.
חיפוש האוכל מהווה חלק נכבד ביותר מזמנם וכשהם מוצאים גרעינים, חרקים, שאריות לחם ופרות הם בולעים אותם כמו שהם שכן אין להם בפה ולו שן אחת.
הקב"ה ברא את מערכת העיכול של התרנגולים בצורה מופלאה והיא מעבדת מרסקת וטוחנת את המזון המגיע אליה.
תחילה האוכל מגיע לזפק ומתרכך ע"י מי שתייה  או מיצים המופרשים מגופם. משם האוכל מגיע לקיבה הבלוטית  בה גם מופרשים נוזלים הממשיכים לרכך ולמוסס את המזון ולבסוף האוכל מגיע לקורקבן העשוי שרירים חזקים. השרירים  מתחילים ללחוץ על האוכל וחלקי העפר והאבנים הקטנות שנאכלו עם האוכל גם הם מסייעים לטחינת המזון וכך בסופו של תהליך  האוכל מתעכל.
מעניין מאוד לראות שחכמינו זיכרונם לברכה אסרו לגדל תרנגולים בעיר הקודש ירושלים וזאת משום שדרכו לנקר באשפתות וישנו חשש שמא יעביר טומאה ויטמא את בשר הקרבנות.
בערב יום הכיפורים הופך התרנגול להיות אחד מהמצרכים הממלאים את רחובותינו ומזכירים לנו לפשפש במעשינו, ולחזור בתשובה ואף ממחישים לנו עד כמה חיינו הם במתנה גמורה מאת הבורא, ועד כמה מוטלת עלינו חובה גדולה לנצלם ולמלאם במעשים טובים ומצוות לרוב.
יהי רצון, שנזכה כולנו לשנה טובה, מתוקה ושמחה, שנה אותה נמלא בשלל מעשים טובים ונזכה בה לגאולה שלימה!
 
 
 
 

תחת לפני המים בצוללת

 


היה זה עוד יום רגיל בתחילתו של חודש תמוז בשנת התשי"ח. מימי האוקיינוס נראו שלווים, צלולים וקריסטליים וסירות מפרש בודדות שטו בו  באיטיות כשהיושבים בהן נהנים מקרני שמש חמימות ומשב רוח רענן. אנשים רבים מילאו את חופי הרחצה המטופחים באיי הוואי ואף לא אחד העלה על דעתו מה מתרחש  בנמל פרל הארבור באותם רגעים. רק מעטים היו שותפים למבצע הגדול והראשון מסוגו שיצא לדרכו כשהוא מלווה בברכות ותקוות להצלחה גדולה.
היה זה הקברניט ויליאם אנדרסון אשר יחד עם 115 אנשי צוות הצוללת האטומית נאוטילוס יצאו למשימה מיוחדת במינה- מסע מהאוקיינוס האטלנטי לקוטב הצפוני.
עד אותה שנה- 1958 ניסו רבים וטובים לעשות דרך זו באוניות ומזחלות שלג וקיפחו את חייהם למרות הציוד הרב והמשוכלל שנשאו איתם שכן הקור הנורא הכריע את כולם. אולם, עכשיו- עם המצאת הצוללת האטומית היה ברור לכל הנוגעים בדבר כי המסע אומנם קשה אך יוכל להיערך בנוחות ובמהירות יחסית, ואף יש סיכויים גדולים שיוכתר בהצלחה.  הצוללת נאוטילוס נבנתה בארצות הברית וצוותה שמר על המבצע כולו תחת חיסיון מלא כדי שהמעצמה המתחרה והעוינת באותה תקופה- רוסיה לא תתנכל ותחסום או תטביע אותה בדרך.
96 שעות עשתה הצוללת את דרכה במימי האוקיינוס הצפוני תחת קרחוני ענק והרי קרח מפחידים. בכל רגע היה חשש שמא יתנגשו בקרחון אך הציוד המשוכלל והאפשרות לשייט זמן רב תחת פני המים ללא גיחה החוצה עזרה להם וביום ראשון ה3 לאוגוסט 1954 למניינם הגיע הצוללת בשלום אל הקוטב הצפוני.
 
 מלאה במים ושטה
 
הצוללת היא ספינה תת מימית הבנויה מגוף מאורך ומעוגל בקצותיו. דפנותיה כפולים והחלל שבין הדפנות מחולק לתאים, תאים. לכל תא יש שסתומים אשר בשעת הצורך נפתחים ומי הים נכנסים דרכם לתוך התאים, הצוללת נעשית כבדה מאוד והיא שוקעת כלפי מטה. רק הפריסקופ מציץ מעל לפני המים ועל ידו יכולים אנשי הצוות לראות בדיוק מה נעשה למעלה סביב. בעורף הצוללת מותקן הגה כיוון ומצידיו שני מדחפים כמו אלה בהם מצוידת האוניה. מדחפים אלו ע"י סוללות גדולות ודוחפים את הצוללת קדימה.
כאשר הצוללת רוצה לעלות נפתחים שסתומי התאים ולתאים מוזרמות כמויות ענק של אויר דחוס הדוחפים את המים החוצה, מקלים על כובד הצוללת וגורמים לכך שתשוב לצוף על פני הים.
עד לשנת 1954 בה נכנסה הצוללת האטומית נאוטילוס לצי חיל הים של ארצות הברית השתמשו בעולם בצוללות פשוטות יותר שעל מנת לדחוף אותן מתחת לפני המים השתמשו במנועים חשמליים שקבלו כח מסוללות גדולות. ברור שזמן שהות הצוללת תחת למים היה מוגבל ומהירות השיט הייתה יחסית נמוכה.
אך כאשר החלו לצייד את הצוללות בכור אטומי שבעזרתו מונעות הצוללות הדבר אפשר להן זמן שהיה ממושך ביותר תחת לפני הים ומהירות גבוה.
 
 
למה לצלול?
 
מה יש לחפש מתחת לפני המים? שואלים רבים. והתשובות מתחלקות לשתיים.
יש המחפשים את העולם הנסתר. את פלאי הבורא, חיות, דגים, צמחים, פנינים ושאר אוצרות טבע המוסתרים על ידי הים. והצוללת היא כלי מחקר משוכלל העוזר לבדוק ולחקור את הדברים בצורה נוחה ומקצועית. אולם, לא כולם חיפשו את התועלת החיובית שבצוללת. משך שנים משתמשים צבאות חזקים בעולם בצוללת כדי להלחם בצורה מתוחכמת באויביהם. הצוללת שולחת רקטות או מצמידה מוקשים לאוניות וכך עלולה להטביען.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה פתחו הגרמנים בהתקפת צוללות פראית ואכזרית על אוניותיהן של המדינות המתנגדות להן מבלי להבחין בין אונית מלחמה לאוניות נוסעים או סחורה. גם במלחמת העולם השנייה ניסו הגרמנים להשתמש בצוללות אולם צבא בנות הברית כבר ידע כיצד להישמר מהן ואף ללחום נגדן ולהטביען.
 
דקר שנעלמה ואיננה
 
בשנת 1968 (התשכ"ח) הסתיימה באנגליה בנייתה של "דקר"- צוללת משוכללת ומתוחכמת שהוזמנה  עבור חיל הים הישראלי. זמן קצר לאחר  שהצוללת עזבה את חופי נמל ג'יברלטר כשבבטנה צוות ישראלי נותק איתה הקשר והיא נעלמה.
מאמצים רבים נעשו על מנת לאתר אותה, סירות חילוץ, צוללנים וציוד חדיש נשלח על מנת לנסות למצוא את הצוללת ואנשי צוותה אולם דבר לא הועיל וחוץ ממצוף אחד שהתגלה סמוך לחופי סיני לא נמצא זכר מהצוללת דקר.
 
ואנחנו הצוללנים..
 
גם לנו נתן הקב"ה צוללות רבות כדי לשחות בים התורה. ספרים, תוכנות מחשב משוכללות ואפילו משחקים באים לעזרתנו על מנת שנוכל לקיים את המצווה "והגית בו יומם ולילה". לא נותר לנו אלא לנצל את האמצעים הרבים העומדים לרשותנו, לצלול בעזרתם לעומקה של תורה ולחכות ליום בו "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
 
 
 
 

 

עיר החוף החסידית- ניקולייב- חלק ב'
 


חיידר ל.. בנות

בתקופת שלטון הקומוניסטים החל מצב היהדות בעיר ניקולייב, כמו בכל ערי רוסיה- להתדרדר.
השלטונות אסרו ללמד את הדור הצעיר את התורה וניסו לעשות הכל כדי שהילדים יגדלו כקומוניסטים. בנות העיר היהודיות הסתובבו חסרות מעש ואחת הבחורות הבוגרות בעיר החליטה לעשות משהו שישפיע לטובה ויסדה כיתת חיידר לבנות שנקראה "תפארת בתולות". בכיתה זו למדו הבנות בסתר לשון הקודש, חומש ושאר לימודי יהדות. היה זה מעשה מסוכן שכן אנשי המשטרה החשאית חיפשו בכל עת את אלו שלומדים ומלמדים תורה. אולם הבנות ידעו שזו הדרך היחידה להדריך את הילדות בדרך התורה שתלווה אותן כל ימיהן.


כשהשמחה מתנגנת

בעיר ניקולייב התגוררו מספר משפחות שהיו בעלות חוש וזיקה מובהקת לנגינה . משפחות אלו הלחינו ניגונים שהתחבבו על אדמורי חב"ד והחסידים ונכנסו עד מהרה לאוצר ניגוני חב"ד. המאפיין העיקרי של ניגוניי ניקולייב היו העמקות והכיסופים שהשתלבו בשמחה הפנימית ערבה ומתוקה. באחת מהמכתבים ששלח הרבי לחסיד ר' בצלאל אלטהויז שהיה יליד העיר ניקולייב מאחל לו הרבי ברכה להצלחה בפרנסה ובשורות טובות "...ובשמחה כמנהג ניקולייב ואנשיה מאז..".
החסיד ר' ישעיה גרליק תיאר כיצד נכח בשעת הלחנת ניגון חדש ע"י ה"בעל מנגן" ר' שלום חריטונוב:
"היה זה בביתנו כאשר ישב (ר' שלום) ולמד חסידות עם אבי. לפתע אמר לאבי: 'ברגע זה עלה במוחי ניגון חדש'. הוא החל לנגן את הניגון, הוא שינה פה ושם עד שלבסוף יצא ניגון חסידי, שאחר כך שמעתי אותו פעמים רבות מושר בהתוועדויות חסידים".
עד היום אפשר לראות בספר הניגונים מספר גדול ביותר של ניגונים אותם הלחינו ולימדו משפחות המנגנים מניקולייב, ובימי שמחה, חגים, ומועדים, שבתות והתוועדויות אנו שרים אותם.

והיום...

היום גר ופועל בניקולייב שליח הרבי הרב שלום גוטליב עם משפחתו.
בניקולייב היהדות החסידית שוקקת חיים כיאה לעיר בה נולד וגדל הרבי. גנים, בית ספר, בית כנסת, שיעורים ופעילויות סביב מעגל השנה הם דבר שבשגרה.ושוב יודעת עיר החוף החסידית מהו אור ומהי שמחה יהודית אמיתית.
 
 
 
 

עיר החוף החסידית- ניקולייב - חלק א'

 


קולות ניגון משתפכים וקול לימוד תורה התמזגו להם עם קולות התנפצות הגלים במזח. וביום י"א בניסן התרס"ב עת נשמע קולו העדין של תינוק חדש שנולד, החלה לזרוח שמשו של מנהיג דור הגאולה- הרבי.
בואו ונצא לטיול היסטורי קצר בעיר בה נולד וגדל הרבי, עיר החוף והשמחה- ניקולייב.

על שפת הים

העיר ניקולייב שוכנת בדרום אוקראינה על שפת הים השחור במקום בו נשפכים שני נהרות- בוג ואינגולה. העיר הוקמה בשנת תקמ"ח ומאז שנוסדה גרו בה יהודים.
בשנת התקצ"ד גורשו היהודים מניקולייב ורק משפחה יהודית אחת הורשתה להישאר בה. הייתה זו משפחתו של ר' שלמה ישעיה רפאלוביץ- קבלן אוניות מפורסם שהביא תועלת רבה לממשלה.
לאחר השתדלות הצליח ר' שלמה ישעיה לאשר גם את מגוריהם של עוזריו ועובדיו הרבים במספנות, וכך עם השנים החזיר לניקולייב את החיים היהודיים בה ע"י שלקח עובדים יהודים רבים.
אט, אט התגבשה העיר הנמל קהילה קטנה, ומשהותר ליהודים באופן רשמי לשוב ולהתיישב בה גדלה הקהילה ומנתה כ20000 איש.
רוב יהודי העיר לא השתייכו לחסידיות חב"ד דווקא אולם כיוון שבמשך תקופה ארוכה רבני העיר ומנהיגיה נמנו על חסידי האדמורים הרי שהדבר השפיע על שאר אנשי הקהילה עד שניקולייב נחשבה לאחר שנים כאחד המרכזים החשובים לחסידי חב"ד.

על קידוש ה'

משך השנים עברה הקהילה היהודית בניקולייב תקופות של צער וכאב לצד תקופות של פריחה ושגשוג.
הפוגרומים והמלחמות לא פסחו עליה ואלפי יהודים נהרגו אך ורק בגלל שהם יהודים.
גם לאחר לידתו של הרבי כאשר היה עדיין ילד קטן התרחש פוגרום ורבים מאנשי הקהילה היהודית התחבאו יחד במרתף חשוך שהוכן לשם כך מראש. הילדים הקטנים הגיבו כמובן בבכי ובצעקות והרבי שהיה אז רך בשנים עבר ביניהם, הרגיע אותם וחילק להם סוכריות וממתקים.
בעת שהשתוללה מלחמת העולם הראשונה כבשו הגרמנים את ניקולייב אולם לאחר תקופה קצרה שוב השתלטו עליה הרוסים.
משך תקופה ארוכה היו מלחמות פנימיות בין כנופיות רשע רוסיות- ה'אדומים' וה'דינקינים'. וכמובן שהיהודים היו לקורבן. בימים אלו שדדו וחמסו את אנשי הקהילה ורק בעזרת שמיים ואחדות פנימית ששרה בין המשפחות הצליחו לעבור את הימים הקשים, למרות האבדות הרבות בנפש וברכוש.
בקיץ של שנת התש"א החלו הגרמנים בכיבוש שטחים מרוסיה והתקרבו לניקולייב. יהודי העיר ארזו מעט מטלטלים והחלו לברוח על נפשם, ואכן תוך זמן מועט כבשו הגרמני את ניקולייב, אספו את היהודים הרבים שנשארו בה ולאחר צעידה של כ15 קילומטר הרגו את כולם וקברו אותם בבורות ענק.
רק לפני מספר שנים הוקמה מצבה בה הונצחו יהודי ניקולייב- יהא זכרם ברוך.
 
 
 
 

מפלים

 


קול שקשוק המים וזרימתם - נשמע היטב. ציוץ הציפורים ליוה את המנגינה הטבעית הזו והשרה עלינו אווירה קסומה ורצון להודות לבורא עולם על פנינת הטבע המקסימה הסובבת אותנו.
הרחק משאון העיר כבר משעות הבוקר המוקדמות, צעדנו בקלילות. ניצלנו את הפוגת הגשמים ואת השמש החורפית הבהירה וכשנעליים גבוהות לרגלינו וסוודרים חמימים עוטפים אותנו, עשינו את דרכנו בינות לעצים. חלקם היו כמעט ערומים לגמרי מעלים וחלקם – בדיוק להיפך- כאילו נוספו להם שכבות נוספות של צמחיה ירוקה. שעות רבות הלכנו על האדמה הרטובה ובוססנו בבוץ הסמיך כדי להגיע לנקודה הסופית במסע- המפל.
וכשהגענו- לנגד עיננו נגלה מחזה עוצר נשימה. המים הרבים שזרמו את כל המסלול הארוך נשפכו בקול רעש גדול כשהם משפריצים רסיסים שהרטיבו אותנו מכף רגל ועד ראש.
המאמץ הרב השתלם! נפילת המים בכח רב כל כך, הרעש החזק, ענני הרסיסים וקשתות האור הנראות סביב הצדיקו את ההליכה הארוכה. מה רבו מעשיך ה'!

כיצד נוצר מפל?

המים הרבים הזורמים בנחלים ובנהרות מתרבים ומתעצמים עם ירידת הגשמים, הפשרת השלגים והצטרפותם של יובלים נוספים. זרם המים עושה את דרכו על הקרום החיצוני של האדמה העשוי משכבות סלע שונות, חלקן קשות וחלקן רכות. לעיתים שכבת הסלע הקשה מתחלפת בשכבה רכה במיוחד והמים שבאים בזרם חזק שוברים וסוחפים עימם את האדמה הרכה ויוצרים מדרגה בסלע.
ולעיתים, אפיק הנחל פשוט עובר דרך סלעים והרים השונים בגובהם ויוצרים כעין מדרגה שמראשה נופלים המים כדי להמשיך במסעם.
אם זרם המים חלש והמדרגה נמוכה- הרי שהמפל שיוצר הוא נמוך, אולם אם המדרגה שנוצרה היא גבוהה והמים הנופלים בה בהתמדה של שנים הם רבים, הרי שהם ממשיכים לנסר באדמה ולשחוק אותה ועם הזמן המפל נהייה גבוה יותר ויותר.

כשהמפל נסוג לאחר

כשאשד המים (המפל) נשפך בעצמה מלמעלה אין הוא מסתפק בהריסת שכבת הסלע הרכה שמתחתיו, אלא הוא חותר גם מתחת לשכבת הסלע הקשה. באופן כזה נוצרות מתחת לאשדות ומפלי המים מערות גדולות, שתקרת הסלע שלהם תלויה על בלימה. על תקרת סלע זו לוחצים המים הזורמים ומנסרים בהם. שכבת הסלע הקשה אומנם לא מתמוססת בקלות אולם עם הזמן המים מצליחים לגבור על האבן הקשה והקיר עליו זורם המפל נשבר. אשד המים נסוג ונפילת המים מתרחשת אחורה.
מפלי הניאגרה שעל גבול ארצות הברית וקנדה, נסוגו אחור ושינו את מקומם בצורה כזו, כבר 8 פעמים.

חלומו של כורה הזהב.

המפל הגבוה בעולם נמצא בדרום אמריקה, במדינת ונצואלה. גילויו של מפל זה לפני כ70 שנה מתחיל בחלומו של כורה זהב זקן ששמו ג'ון. לג'ון היה חלום מוזר אותו טיפח שנים רבות. לטענתו מישהו סיפר לו על שדה זהב רחב ידיים הנמצא בלב יערות עד ומחכה שאיש אמיץ יבוא ויתחיל לכרות את הזהב הטמון בו. משך שנים אסף ג'ון פרוטה לפרוטה ובגיל מבוגר כשהצטבר אצלו סכום כסף מכובד, שכר את ג'ימי אנג'ל- טייס צעיר ואמיץ בעל מטוס זעיר, שתמורת סכום כסף מכובד הסכים לטוס איתו ולחפש את שדה הזהב עליו דיבר ג'ון הזקן.
ביום המיועד יצאו השניים למחוז חפצם ואחרי טיסה של מספר שעות הגיעו לקרחת יער בליבו של הג'ונגל. ג'ון ביקש מג'ימי לנחות במקום, לקח איתו כלי חפירה ושקים ובקש מהטייס המשועשע לחכות לו עד שיחזור. ג'ימי נפרד מחברו הזקן כשהוא לא מפסיק לצחוק על הדמיונות והחלומות המוזרים שלו. לבזבז כל כך הרבה כסף על טיסה מוזרה, כדי לחפש זהב במקום לא ידוע.
אולם כשג'ון הזקן חזר כעבור מספר שעות כששקיו מלאים בעשרים קילוגרמים של עפרות זהב, צחוקו של ג'ימי קפא. השניים חזרו לביתו של הזקן, ג'ימי קיבל את שכרו וכורה הזהב הזקן חי עד סוף ימיו בעושר גדול.

מים במקום זהב

שנים חלפו, הכורה הזקן נפטר וג'ימי הטייס החליט לנסות את מזלו ולמצוא את מכרה הזהב הסודי.
הוא אכן עלה על מטוסו והגיע תוך מספר שעות לאזור הג'ונגל, אך הפעל ג'ון הזקן והדרכתו המפורטת לא היו לידו ועל כן הוא התבלבל במקום. העצים כולם נראו אותו דבר וקרחת היער נעלמה.
בעודו סורק את האזור נקלע ג'ימי עם מטוסו לתוך נקיק בעל דפנות גבוהים ביותר. באומץ רב ניתב ג'ימי את מטוסו בין דפנות הנקיק אולם פתאום הזדקרה מולו חומת סלע שחסמה את דרכו והוא כמעט התנגש בה. ברגע האחרון הצליח ג'ימי לנסוק שוב כלפי מעלה וכך ניצל מהתרסקות מוחלטת באזור שמם.
אולם ההפתעות עדיין לא נגמרו.
בעודו נרגע מהכמעט תאונה, הוא הביט כלפי מטה ולנגד עיניו נגלה מחזה מדהים ביופיו. על חומת הסלע הזקופה זרם נהר מים במלא העוצמה.
ג'ימי החליט לחזור לנתיב הטיסה הקודם, הוא שוב התפתל בין הנקיקים, נסק לפני חומת הסלע וראה בבהירות את המפל. ג'ימי הביט במד הגובה של המטוס והבין שברגע זה ממש הוא גילה את המפל הגבוה ביותר בעולם שגובהו כקילומטר וחצי.

מפל אנג'ל המלאך

את שדה הזהב לא מצא ג'ימי, אולם על תגלית המפל הוא דיווח מיד לחברה הגיאוגרפית האמריקאית שהחליטה לתת לו אות הוקרה ולקרא את המפל על שמו.
כשלאחר מספר שנים יצאה משלחת מיוחדת לג'ונגל בוונצואלה כדי לחקור את "מפל ג'ימי אנג'ל", או כפי שהוא מכונה בתרגום מספרדית- "מפל המלאך" (אנג'ל= אנכל= מלאך) היא גילתה שגובה המפל הוא פי 20 מגובהם של מפלי הניאגרה.
מפל ג'ימי נופל מהר תלול בגובה של יותר מקילומטר, ממשיך במישור ושוב נופל מגובה של 300 מטר.
המים ממשיכים בזרימתם לנהר קארוני המתחבר לנהר אורינוקו הגדול הזורם בדרום מזרח ונצואלה.
המקום מושך אליו בכל שנה אלפי תיירים העושים את הדרך הקשה ביערות המסוכנים, רק כדי לחזות בפלאי הבורא.
 
 
 
 

מעיינות של ישועה

 


צלילים סוחפים של נגינת חלילים, חצוצרות, נבלים, כנורות ומצלתיים נשמעו בכל ירושלים, ואור גדול זרח והאיר את העיר כולה למרות שהחמה שקעה מזה מספר שעות.
ברחבת עזרת הנשים פזזו ורקדו בשמחה של מצווה גדולי ישראל, חסידים ואנשי מעשה וכששאר העם עומד ומביט בהם בהתפעלות עצומה.
"שיר למעלות, הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה'..." נשמעו המילים אותם שרו הלויים בקול המעורר את הלב וכל העם אנשים נשים וטף עומדים במקומות המיועדים להם וליבם מתמלא שיר ושבח לבוא העולם.
שמחת בית השואבה בבית המקדש כבר בעיצומה, מזה מספר שעות האור והשמחה משמשים בערבוביה ועוד מעט, כאשר תשמע קריאת התרנגול יפסיקו כולם בנגינתם ובשירתם, יקשיבו לקול תקיעת השופרות מפי הכוהנים ויתחילו בצעידה לכוון מעין השילוח. שם ישאבו מים בצלוחית של זהב המכילה 3 לוגי ויחזרו איתה בשמחה גדולה לבית המקדש. "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה..".

ממלכת מים תת קרקעית

טיפות גשם רבות מטפטפות ויורדות להן לכדור הארץ וכל אחת מהן עוברת מסלול שונה מחברתה. חלקן מצטרפות לזרימת הנהרות והנחלים, חלקו נוחתות בשלוה לימים ולאגמים, חלקן מתאדות באוויר וכשליש מהן נכנסות בשקט פנימה וחודרות למעמקי האדמה.
כשהאדמה רכה וחולית טיפות המים חודרות ומחלחלות לתוכה בזריזות ובמהירות ומגיעות למאגרים גדולים של מי תהום. וכשהאדמה כבידה וצפופה הדרך לשם לוקחת להן זמן רב ביותר.
כך או כך, טיפות הגשם מגיעות בסופו של דבר לרבדים עמוקים תחת פני הקרקע ובעוד אנו מתהלכים שאננים על קרקע מוצקה ונהנים ממזג האוויר היבש והרגוע בחוץ, כמה מטרים מתחתינו רוחשת האדמה פעילות קדחתנית , מזג האוויר שם רטוב וקריר והמים שהצליחו לחדור פנימה ממשיכים במסעם המרתק.

מאגר מי התהום

המים שחדרו פנימה מתחילים למלא כל סדק ונקבובית עד אשר הם נתקלים בשכבת סלע או אדמה אטומה ובלתי חדירה למים. שם הם מתחילים להצטבר ואט אט נוצר מאגר מי תהום. כמות המים הגדולה שלא מצליחה למצוא שום נקודת שחרו ויציאה החוצה מתחילה לפרק אט אט את הסלע המקיף אותה.
בכל מי גשמים ישנה כמות של חומצה פחמנית המצליחה עם הזמן לפורר את אבן הסלע, מי הגשם חודרים דרך מערכות סדקים הנבקעים עם הזמן ומרחיבים אום. עם הזמן נוצרים חללים ומערות שלעיתים קרובות מתחברים ויצרים רשת מנהרות מסועפת ומוצפת במי תהום.

מעיין ובאר

לעיתים מי התהום ממשיכים במסלולם על פני שכבות הסלע הבלתי חדירות אולם באיזשהו מקום מוצאים נקודה רכה דרכה יכולים לפרוץ החוצה, נקודת פריצת המים החוצה מכונה "מעיין".
אולם כאשר אין למים כל אפשרות לצאת והחוקרים והמומחים יודעים שבאזור ישנה הצטברות גדולה ומאגר מי תהום, הם חופרים באדמה וחודרים מבעד לשכבות עד אשר מגיעים אל המים ושואבים אותם בעזרת מערכת של משאבות וצינורות.

לחיים על מים!

מי המעיין הנובעים מן האדמה שונים מאוד בהרכבם ממי הגשמים שנכנסו פנימה לפני מספר ימים. המים בדרכם גרדו שכבות אדמה וסלעים וצרפו אליהם מלחים ומינרלים שהעלו מאוד את איכותם הבריאותית.
כשמע המים היה קצר וכמות החומרים שנספחה אליהם היא קטנה נקרא המעיין "מתוק", שכן מימין הקרירים מרווים וטובים מאוד לשתיה ולהשקיית בעלי חיים וגידולים חקלאיים.
בארצנו – ובמיוחד למרגלות הרי הגלבוע, ישנם מעינות מתוקים רבים השופעים מים חיים בכל ימות השנה ומשמשים את התושבים. אולם ישנם גם כאלו בהם המים נובעים רק בעונת הגשמים ובחודשי הקיץ הם דלים במים ואפילו יבשים.

שאריות מהמבול- בימנו

כשהמים עברו דרך ארוכה יותר תחת האדמה ויש בהם מלחים ומינרלים רבים וחזקים, הם אינם מתאימים כלל לשתיה ואפילו מזיקים. אולם הם טובים ובריאים מאוד לרחיצת הגוף וחיזוקו ויש בהם סגולות מרפא.
כאלו הם המעיינות החמים בטבריה ובאזור ים המלח.
רש"י בפרשת נוח מביא את דברי המדרש האומר שבזמן המבול נפתחו ארובות השמים ונבקעו כל מעיינות תהום רבה, אולם בסיומו של המבול "ויסכרו מעיינות תהום"- ולא כולם. שכן חלקם של המעיינות נשארו פתוחים כדי להביא רפואה לעולם ובכל שנה בעונת הגשמים מימיהם מתרבים ומתחדשים.

מזרקת מים חמים

המים החמים בת




כניסות שונות: 312976
עמודים נצפים: 336018
האתר עודכן לאחרונה בתאריך 05/06/2017

האתר משחקים ברשת נבנה באמצעות מומו אתרים - בניית אתרים לילדים בחינם.
כל הזכויות שמורות ל ו \ או ליוצרי התוכן המקוריים. רוצים לבנות אתר בחינם? לחצו כאן עכשיו!
נתקלתם בתוכן פוגע? תוכן מפר זכיות יוצרים? לחצו כאן כדי לדווח לנו.