מיד עצרנו. אני חושבת שג'ייק עצר כי הוא עוד מעט שבר את הראש מעץ שלא ראה, ואני עצרתי בגלל שטח הדשא העצום והמוכתם בצבעים, סימני נעליים, ובורות.
"קחו חרבות ותתחילו." אמר סומל, ובידיו הדפדפת שראיתי אתמול לפני שיצאתי מחדר האימונים.
"חרבות?!" שאלנו אני וג'ייק כמעט במקהלה.
"כן, חרבות, מה ששמעתם. עכשיו תתחילו!"
אני וג'ייק היינו בדרך למדפים שניצבו על הקיר ממולנו, ובהם מיליוני סוגים של חרבות שלא הכרתי.
אם לומר לכם את האמת, דיי פחדתי. אם אני לא טובה ברובי פיינטבול, אני גם די בטוחה שחרב לא תהיה התחום החזק ביותר שלי.
הסתכלתי על ג'ייק ובמבט פניו ראיתי שהוא מהסס בדיוק כמוני.
בדיוק באנו להניח את ידנו על חרב אחת, אך פתאום נשמעה אזעקה רמה שהתנשאה, אל פי דעתי עד לרכבל.
"יש לכם המון מזל!!!" צעק סומל וקולו בקושי נשמע מעל לאזעקה הרמה. "לכו לחדריכם! עכשיו!"
לא חיכינו להזמנה נוספת.
מיהרנו לחדרנו ובקושי הצלחנו להגיע לשם עם ים המתלמדים שניסו להרגיע, והנערים והנערות שצרחו בבהלה, וניסו להגיע לחדריהם.
המשך עוד 8 תגובות!
תגובות אחרונות