היי אנשים!

אז אנחנו בחופש, עברו 4 ימים שבהם עשיתי כלום!

כאילו, בהיתי במחשב שעות. זה נחשב למשהו?

טוב, בואו ניגש לעניין. מחר אני באירוע משפחתי, ולכבוד האירוע ביקשתי מאמא לקנות אוריאו כדי שאוכל לעשות משהו מיוחד. אבל מה? הגיע האוריאו הבייתה, ואז קלטתי ש

אין לי מתכון!

מה עושים? חרשתי את האינטרנט, ומצאתי את בלוג המתכונים של אוריאו, שכולל, כמה מפתיע, מתכונים עם אוריאו!

מצאתי מתכון מהמם לבראוניז אוריאו, מקווה שיצא טעים, מוזמנים לנסות(: אעדכן אתכם מחר אם זה היה טעים או שאנשים הקיאו(:  חחח, זה בראוניז, לא נראה לי שמישהו יכול להקיא. בכל זאת, שוקולד, אוריאו... שלמות♥♥♥ כדי להיכנס למתכון תכתבו בגוגל "מתכון לבראוניז אוראו" וכנסו לתוצאה השנייה (בראוניז אוראו, מתכון, עוגות בראוניז- בלוג המתכונים של אוראו)

מה עוד קרה לי בזמן האחרון? אה כן, התמכרתי לרמיקס זבל שאחי שומע כל היום. מה מסתבר? יש רמיקס ל"אקספקטו פטרונום" ול"אבדה קדברה"- אוהבי הארי פוטר,הישארו עימנו. למטה מחכים לכם שני הרמיקסים. וואלה, די מגניב.

רוצים סיפור? קבלו סיפור

הלכתי ברחוב. העיניים שלי התמקדו בנעליים. אולסטאר אדומות אם שאלתם. רגע, למה שתשאלו?

אף אחד לא מתעניין בסקרלט אדל טרינור.

סקרלט, על שם סקלרט ג'והנסון, השחקנית, שבאחד מסרטיה הכירו הוריי.

אדל, על שם הזמרת שאימא שלי אוהבת.

וטרינור? זה השם משפחה שלנו, שהוא במקרה גם השם משפחה של מייגן טרינור, עוד כוכבת.

הוריי  כנראה מצפים ממני לגדולות.

מה אני אגיד לכם? כנראה שאני לא מגשימה אותן. את הגדולות. אלא אם ללכת ברחובות ניו יורק לבושה בטרנינג, אולסטאר שחוקות וחולצה זרוקה בלי לעשות כלום  במקום ללכת לשיעורי השירה והמשחק שאני כל כך מתעבת נחשב להגשים גדולות.

הגעתי הביתה. אימי, וורניקה דייאנה טרינור, מחכה בפתח.

"סקרלט אדל טרינור! שוב הברזת משיעורי המשחק?! ומה עם השירה?!!" אימי עומדת מולי בפנים אדומות וידיים קפוצות.

"את יודעת שג'וני מתכנן בשבילך קריירה מבטיחה בהוליווד, וליזה כבר בונה את סיבוב ההופעות שלך! כולם כל כך משקיעים בך, מיטב החינוך, מיטב מכספנו, ואת? כלום! סקרלט, תתאפסי על עצמך ומיד!" היא מבחינה במודעה שבידי.

"מה זה?" היא חוטפת לי את הנייר מהיד. "אממ... כלום" אני מנסה למשוך את הנייר בחזרה. הוא נקרע. עינייה היפות, הכחולות, שלא קיבלתי ממנה, מרפרפות על החצי שבידה. פניה מחווירות. "שיעורי ג'ודו?!!" היא נראית כאילו עוד שניה היא הולכת להתפוצץ.

"אממ... אממ... כן ראיתי מודעה וחשבתי שיהיה מגניב לנסות..." אני אומרת בשקט. אימא גוהרת מעליי.

"סקרלט!! את הלכת לשיעור ג'ודו!" היא קובעת, צועקת.

"אני... זה היה בחינם ואממ..."

"את לא הולכת לשיעורי ג'ודו! ג'ודו זה של בנים!מה שמזכיר לי שצריך לרשום אותך לשיעורי ריקוד, את מגושמת כמו פיל ולא תוכלי להצטלם ככה"

"מה?! לא!"

"כן. אני אדבר היום עם מיס ג'ונסון, היא כבר תטפל בזה." היא קופצת שפתיים, ומסתובבת. אני שומעת שהיא לוחשת "בת מופרעת" אבל לא אומרת כלום.

כעבור 20 שנה

אני, סקרלט אדל טרינור, בת 33 וחצי, ג'ודואית מצליחה. אני ביוון, בתחרות. הפלאפון מצלצל. על הקו אימי.

"כן אמא?" אני אומרת בקרירות. אימי מעולם לא נתנה לי לעשות מה שרציתי. נלחמתי בציפורניים על שיעורי ג'ודו, וכעת מכשזכיתי בתחרויות חשובות הרגשתי מנצחת, לא רק בתחרויות.

"סקרלט... זה אבא... אמא חולה, בואי מהר הביתה" אבא נשמע שקט מדי...

"תגיד לה שתתמודד עם השפעת או הצינון שיש לה, ושתפסיק לשקר לי כי היא רוצה שאפרוש מהג'ודו." זה היה נכון. פעמים רבות אימי שיקרה והמציאה תירוצים כדי שאחזור הביתה ולא אתאמן.

"זה לא המצב... היא באמת חולה... את חייבת לחזור סקרלט, היא צריכה אותך..." שיעול חזק נשמע. אני מתחילה להיות מודאגת.

"בסדר, אני אבוא." אני אומרת בטון יבש וקריר, אך מבפנים הדאגה מציפה אותי. האם הפעם אמא באמת לא משקרת?

אחרי כמה שעות הייתי בבית החולים. פתאום אימי התקרבה לעברי, לופתת אותי בחיבוק חזק. הבטתי בה. היא נראתה חלשה. פתאום כאבים תקפו אותה. היא התכווצה בכאבים, צורחת. הבטתי בה משותקת מפחד, מאימה. מההבנה שלא שיקרה לי. אבא תמך בה והוביל אותה למיטה.

"סקרלטי, סקרלטי שלי, אני לא יכולה לקום... בואי הנה ..." לאימא היה קול רך וחלש. לא הטון התקיף של היום יום. התקרבתי בהיסוס למיטה. היא אחזה בידי בחוזקה, אך ידה הייתה רפויה. "אני אוהבת אותך, סקרלט אדל טרינור.... לא משנה מה תהיי... בהצלחה, ואני כל כך מצטערת... הייתי צריכה לדעת, להקשיב..."

הדמעות זולגות על פניי ללא מעצור. "זה לא משנה עכשיו אימא, את צריכה להחלים עכשיו" אני לוחשת. "לא!" התקיפות חוזרת לקולה לרגע, ואז  היא משתתקת. ושוב, בקול לוחש היא אומרת לי: "לא, סקרלט. סקרלטי. אני אוהבת אותך. את טובה בג'ודו, כן? ראיתי אותך בטלווזיה... המשפחה אומרים לי, מה, סקרלט לא בהוליווד? לא משחקת, לא שרה?"

אני מתכווצת. חשבתי שהיא באמת תבין. אבל האחיזה בכף ידי מתהדקת, ואימי לוחשת: "אמרתי להם: לא, סקרלט עושה ג'ודו. סקרלט אלופה בג'ודו. הבת שלי היא אלופה." חיוך מתפרש על פנייה של אימא. "את לא כועסת סקרלט?" היא לוחשת. אני מנענעת בראשי. חנוקה מדמעות. "יופי סקרלט, יופי. תמיד אהבתי אותך." שלווה מתפשטת על פניה. הן רגועות. ואז היא מחייכת.

ומתה.

*כל הזכויות שמורות לנטלי משוופס*

מקווה שנהנתם! הרמיקסים למטה

אוהבת

נטלי

 

 

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב. לחצו כאן עכשיו כדי להירשם או להתחבר!

תגובות אחרונות

תאריך: 16/03/2018
הודעה:

טרה האתר הרשמי נפתח

firework03.gifFireworks-pr3.gif

וכבר קופונים

ועוד מעט...מנוים

אז היכנסו לטרה האתר הרשמי

תאריך: 10/03/2018
הודעה: 61ffab58cf85555023fbe33d5969b26c5aa3a1c4
מאת: ג'קי2030
תאריך: 08/03/2018
הודעה:

שווה לכם להיכנס לאתר למתבגרות!

(רק לבנות ☻)

יש שם הגרלות, תחרויות וכל מה שתרצו-יהיה!

אז לחצו על התמונה/המילה הצבעונית וקדימה- כנסו! כולנו מחכות רק לכן!

 

 

1104174665.jpg

היוש

תאריך: 19/01/2018
הודעה:

34277f143a32352041186cecc92a66795a608510

תאריך: 10/01/2018
הודעה:

 

נפתח אתר חדש!

 

אתר המעריצים הראשון מסוגו לכפולה!

1.5591510.3667143201.jpg

 

חדשות, עדכונים, תמונות, ציורים וכל מה שתרצו לראות-פה!

עמוד:




כניסות שונות: 71959
עמודים נצפים: 86781
האתר עודכן לאחרונה בתאריך 14/08/2017

האתר schweppes שוופס נבנה באמצעות מומו אתרים - בניית אתרים לילדים בחינם.
כל הזכויות שמורות ל ו \ או ליוצרי התוכן המקוריים. רוצים לבנות אתר בחינם? לחצו כאן עכשיו!
נתקלתם בתוכן פוגע? תוכן מפר זכיות יוצרים? לחצו כאן כדי לדווח לנו.