הבטתי לעבר עניו של הנער, עניו הקפואות הביטו בי במבט מאיים.
"תשחרר אותי" יבבתי והתחלתי לבכות.
"שש, תסתמי!" אמר והביט סביב,
מחפש שוטרים בסביבה.
"קומי" ציווה. "אני לא יכולה," רטנתי וניסיתי לקום, רגליי רעדו וקפאו מהריצפה הקרה, הבטתי בו בפחד, מתפללת שלא יהרוג אותי, הוא הצמיד אליי אקדח קפוא,
"אם אתם מתקרבים,אני נישבע שאני הורג אותה!" קרא בקול לעבר השוטרים שהתקדמנו אלינו.
הם עצרו במקומם. "בבקשה, תעשו מה שהוא אומר" התחננתי ועצמתי את עניי,
מנסה להתעלם מהכאב. הוא משך אותי בשיערותיי וגרר אותי לדירה לא מוכרת.
הוא עלה במעלית איתי כשהוא תופס עדיין בשערותיי,
ידיו הקפואות אחזו בי ודחפו אותי,
נפלתי על הריצפה וצמרמורת עברה בגופי מהקור שלה.
"בבקשה, תשחרר אותי, אני מבטיחה לא להלשין" מלמלתי בקול חלש,
"אין לי ברירה," סינן. "אהרוג אותך" הוסיף והוציא את האקדח מכיסי הגי´נס הקרוע שלו. "לא לא! בבקשה לא! אעשה כול מה שתגיד,בבקשה אל תהרוג אותי!" -
"אז תסתמי כבר!" צעק ותפס בחולצתי וגרר אותי. הוא שם אותי באמבטיה,
ופתח את הברז, מיים חמים שרפו את גופי. "איי! זה חם!" צעקתי ומהר זזתי מישם. הוא סיבב את הברז והמיים היו קפואים.
"איי! זה קפוא!" רטנתי.
"תסתמי כבר ותתקלחי!" צעק עליי וסיבב את הברז לאמצע.
מים פושרים זרמו על גופי.
נאנחתי ונישענתי על האמבטיה.
הוא פתח את הדלת,
"הבאתי לך בגדים, תתלבשי" אמר ועמד שם בשילוב ידיים.
"טוב איך אתלבש אם אתה עומד לי מול הפרצוף?!" שאלתי.
הוא הסתובב בעצבים וגיחך לו.
התלבשתי במהירות, "סיימתי, אתה יכול להסתובב חזרה" סיננתי בזילזול.
הוא הסתובב ופרץ בצחוק.
"זה ענק עלייך" פלט גיחוך שדי עיצבן אותי.
"תשחרר אותי" אמרתי פתאום במבט מאיים, לא היה לי מושג מאיפה זה צץ מימני.
"אני לא משחרר אותך, את הפיתיון"
"טוב, לפחות תגיד לי מי אתה!" סיננתי, אוליי אחרי שאצא אי פעם מהמקום הזה, אדווח עליו. הוא גיחך והתיישב לידי.
"קוראים לי, מאור" -
"אני...."-
"אני יודע איך קוראים לך....עדי" אמר בחיוך מתגרה.
"מאיפה אתה יודע?" שאלתי בפליאה, מה הוא עוקב אחריי או משהוא?
"כשחטפתי אותך, הייתה איזה אחת שצעקה, עדי" עכשיו ניזכרתי, זאת הייתה מיכל.
"אתה הרגת אותה..." אמרתי והתחלתי לבכות.
"לא הייתה לי ברירה."
"כן הייתה לך!"
"היא הייתה מזהה אותי!"
"אתה חתיכת בן של-"
"תסתמי" אמר בחיוך משועשע.
"איך אתה מעז? להרוג את החברה הכי טובה שלי? מה ציפית? אתה תיראה שעוד יתפסו אותך, ואתה תהיה בגהנום!"
"אני כבר בגהנום, ורק שתידעי, שאת באה איתי" אמר בחיוך.
"פסיכי אחד, חכה כשימצאו אותי!"
"אף אחד לא ימצא אותנו, אז תתרגלי" אמר וזרק אליי שקית עם אוכל.
"למה אתה רוצח? חוטף?" שאלתי ועיוותי את פניי.
"הם הרגו את אבא שלי..."
"מי?"
"המאפיה," אמר.
"מה?"
"זהו לא מספר לך יותר, לכי לישון" ציווה
והלך מישם ונעל את הדלת.
הסתכלתי טוב טוב על המקום. יש לי ברירה? אני אאלץ להרביץ לו. אף פעם לא הרבצתי לבנים.
אני רק רוצה לחזור הבייתה, לחזור.
דמעות עלו לעניי כשניזכרתי שוב שהוא הרג את מיכל. מיכל היא הייתה חברה טובה,
לא מימזמן הכרנו. והוא ירה בה, הרג אותה.
הבחנתי בקרש עץ גדול שהייה בצד החדר,
התיישבתי ליד הדלת, מחזיקה בקרש, ברגע שאפתח, אצטרך להכות אותו איתו.
הידית השמיעה רעש חלוד, הוא פתח את הדלת ועמד לידה. "איפה היא עכשיו..?" מלמל לעצמו והסתכל סביב החדר,
התגנבתי בצעדי גנב מאחוריו נגעתי בכתפו
הוא הסתובב והכתי אותו.
הוא תפס בקרש ותפס בשיערותיי.
"את כזאת פטתית." גיחך.
שרטתי אותו עם ציפורניי.
הוא תפס אותי במותניים והרים אותי.
ניסיתי להרביץ ללא הצלחה.
"חתיכת פסיכי תשחרר אותי!" צעקתי והמשכתי להרביץ לו ולשרוט אותו. "אח," סינן ותפס אותי חזק בידיי.
"תירגעי כבר יחתיכת חיה!" צעק והושיב אותי
בכוח על המיטה הקשה. הוא שם את הברך
שלו על הבטן שלי,
זה כאב.
הוא לקח חבל אדום, וקשר את ידיי למיטה ואת רגליי.
"ניראה אותך עכשיו בורחת,"
"ועכשיו את לא תזוזי כול היום, כעונש."
"מי אתה בכלל שתעניש אותי? מנוול אחד, אתה תשלם על הכול אני מבטיחה לך!"
"ואת תשלמי, על זה שאני אשלם הכול" חייך.
* אחרי שבוע *
שבוע שלם הייתי דבוקה למיטה, "תשחרר אותי כבר מהמיטה הזאת" התחננתי.
"אז תיזהרי בפעם הבאה שאת רוצה לעשות מעשה פזיז, אני ברור?" שאל והביט בי במבט המאיים והמוכר שלו.
"כן כן,אתה ברור" אמרתי באי סבלנות,
זזתי במיטה באי נוחות כאשר הוא שיחרר את החבלים מידי ומרגליי.
קמתי על רגליי הרועדות, והתנערתי.
פתאום כשהתנערתי, חלק גדול מהחולצה נקרע, הבטתי בו במבוכה והכרנתי את ראשי.
"וואו, את גדלה מהר," אמר.
"טוב אתה הולך להביא לי בגדים במקום לעמוד ולהסתכל עליי?" שאלתי כשהבחנתי שעניו נחו על החזה שלי.
הוא הביט בעיניי מחייך חיוך רחב ואז הסתובב ויצא.
אחרי 5 דקות הוא חזר אם בגדים אחרים, הורדתי את המיכנס וראיתי שהוא בוהה בי.
בחנתי אותו בקפידה, תוך כדי שאני מנסה להישאר נינוחה ולא להסגיר את העובדה שאני לחוצה במיוחד.
כשהבחנתי בעיניו השקועות בחזה שלי, החלתי לזוז ממקום למקום בחוסר נוחות.
הוא גיחך כשראה עד כמה אני נבוכה. "אני מצטער, לא התכוונתי להביך אותך בצורה כזו" אמר לפתע בקול חלש ורגוע.
הופתעתי, בפעם ראשונה שאני שומעת אותו ככה.
הוא התקרב אליי בצעדים קטנים, נרתעתי לאחור בבהלה, "מה אתה עושה?" שאלתי בקול רועד מעט כשראיתי שהוא נוגע בפניי.
הוא הסיט את שיערי מפניי למאחורי אוזניי.
הוא הביט בה, מבולבל.
"הלחצתי אותך?" הוא חייך חצי חיוך, גורם לי לשכוח לרגע היכן אני נמצאת.
הוא עמד קרוב אליי, שיכולתי להריח את ריחו המשכר.
"א.......אני.... יכולה ללכת לשירותים?" אמרתי והזדקפתי באי נוחות.
חיוך נפרס על פניו , "השירותים שם" אמר והצביע על דלת מעץ, התרוממתי מהר וצעדתי לעבר השירותים.
חיטטתי בארון שהיה בשירותים ומצאתי סכין חלודה בפינת הארון.
תפסתי בה, יצאתי מישם מהר,
הוא הבחין בי ועניו התמלאו אש, התקרבתי אליו עם הסכין בידי, הוא הרים את ידו, מתקרב לעברי באיום.
צרחה מקפיאת דם פלטה מפי.
תגובות אחרונות
חזרנו מהשיפוווץ !
חושבים שזה פררסווםם ?
אז זה לא זה ררק בשביל שתהנוו !
* נ.ב בבקשה תעשו לייק *
כי השיפוצים לקחוו זמןןןן !
מיילין
האתר מוקפא..
פרטים בעמוד ראשי
מצטערות אם אסור לפרסם..!