אני לא יודעת כמה ימים שכבתי ככה, מרגישה מלוכלכת. 
כל יום שעובר, מרגישה שהזקנה פשוט נוחתת עליי והאפשרות לצאת.. היא בלתי מוסגת.
מאור תפס בשערות ראשו בעצבים. 
בהייתי בו במבט שואל, כשעיני ממוקדות על המכתב שהיה בידו.
הייתי עושה הכל כדי לדעת מה כתוב שם.
 חשתי מועקה כלשהי- כאילו זה אבוד. הדרך לחופש... ליציאה, האם זה עוד אבוד?
"אם יש בך עוד טיפת טקט, תשחרר אותי.." מלמלתי בקול צרוד. 
הקול שבקע מגרוני כבר לא היה אותו קול מאותם הימים המאושרים בחיי. לפני החטיפה.
העניינים התחילו להסתבך כשהוא הרים את מבטו הרצחני לכיווני. "תשבי בשקט. אני לא רוצה לשמוע ממך ציוץ." הבטתי בו בתיעוב. הייתי בטוחה שיש בו טיפת חמלה ואכפתיות אליי.
 אך הדבר היחידי שעניין אותו, זה המכתבים שהוא מקבל וחברו, שבה לבקר פה מידי פעם.
תמיד תהיתי, למה החבר הזה שלו אינו מתעניין בי, ואינו מדווח עליו למשטרה.
ולפתע- קול של צלצול התנגן ברקע וקטע את מחשבותיי.
עיניו נפערו למשמע דבריו של המתקשר. "לא. אתם לא יכולים לעשות את זה!"
לא הבנתי על מה הוא מדבר. אך הוא נראה לחוץ במיוחד. "אני לא אתן לכם. אתם לא תגעו בה." אמר זועם, וניתק.
הוא הסיט את מבטו אליי במבט מפחיד. 
הוא בא לכיווני, ומשחרר את החבלים מידיי.
"מה אתה עושה?" שאלתי, לא הבנתי למה הוא משחרר אותי. אבל הייתי שמחה.
"תקשיבי לי טוב טוב עדי. בעוד מספר שניות נכנסים לפה אנשים שרוצים לגמור אותך אחת ולתמיד. 
אנחנו חייבים לעוף מפה. אל תשאלי שאלות, פשוט בואי!" אמר ומשך אותי אחריו. 
ירדנו במעלית לקומת הקרקע של הבניין. מרוב לחץ, כמעט וכססתי את ציפורניי.
 יצאנו מהמעלית לכיוון המכונית שלו. 
ולפתע, מאחורינו נשמעה קול ירייה. "תעצרו!" אך מאור המשיך לתפוס אותי בידיי וגרר אותי לכיוון המכונית. 
רצנו כמה שיכולנו, חשבתי שנצליח, אך למרבה המזל מליון בריונים הקיפו אותנו. "אני מאוכזב, לא חשבתי שתתאהב בה מאור,
 היא בסה"כ בחורה רגילה, יכולת למצוא במקומה בחורה איכותית יותר" גיחך בחור אחד, וחייך חיוך מזויף.
 הוא מוכר לי. רגע? זה לא החבר הזה שכל פעם היה בא לפה?
"תסתום ת´פה המזוין שלך אדריק. אין לך מושג בשיט. קוקסינל מזדיין. תעיף את עצמך ואת הבריונים שלך מהדרך שלי. 
זו אזהרה אחרונה שלך" סינן מאור והביט בהם במבט מאיים, מבט שלא ראיתי אף פעם אצלו. 
למאור היה אקדח ביד. אדריק הוציא אקדח גם כן הוא, והתקרב לכיוונינו בצעדים מאיימים. 
"תשחרר אותה. ותצא חיי, נקי מהעניין. אנחנו נסדר לך סיפור כיסוי מהמשטרה. אתה תהיה חופשי"
מיד הסטתי את מבטי לכיוונו של מאור. 
נושכת את שפתיי, פוחדת מתגובתו. הוא יעזוב אותי? הוא יתן להם להרוג אותי?
בום בום בום- קול יריות נשמע, ו3 הבריונים מתו. "אל תנסה אותי אדריק. אתה תהיה הבא בתור." מאור מלמל, 
וכיוון את האקדח לכיוונו. מאור אחז בידי בחוזקה ולחש לי. "כשאני אספור עד 3, את מתחילה לרוץ. תברחי."
מאור הניח את אקדחו על הרצפה. "אדריק. קח אותי במקומה" 
עיניי נפערו בהלם מוחלט, וגופי איבד חצי מהאשטונות שלו. הוא מקריב את עצמו למעני? 
"1.." שמעתי את מאור לוחש.
 "אין בעיה, אם זה מה שאתה רוצה" אמר, והתנפל עליו בבעיטות אגרסיביות. שניהם רבו שם מכות. 
"2!" צעק לי מאור, חוטף עוד אגרוף לפרצוף. אדריק דחף את מאור. "3!!! רוצי עדי!!! תברחי!!! רוצי!!!!" צעק מאור וקול ירייה חזק נשמע. אדריק ירה במאור, 
המשחק נגמר.