"עדי" קולו של אדריק נשמע ברקע. "עדי," הקול חזר שוב, "די כבר, עזוב אותי" אמרתי בתקיפות שמה את ידי על המצח ומנגבת את הזיעה שפשטה על עורי.
"עדי, קומי.. עדי" הקול שלו חרפן אותי, לא יכולתי לשמוע אותו.. "דיי דייי.... דיי," אמרתי ופקחתי את עיניי לפתע,
מולי הייתה אימא שלי, ולידה אדריק.
מוכת הלם הבטתי בהם. "מה הולך פה.." מלמלתי, נוגעת בראשי. "את התעלפת," אמר אדריק והחזיק אותי. "אימא שלך.. ואני..." - "אל תסביר." קטעתי אותו.
"עדי אני.." - "דיי אדריק. אתה שיקרת לי גם אתה!, כל הזמן הזה, לא רק מאור רצה את הירושה גם אתה!" 
"נמאס לי כבר!!" צרחתי, משתגעת, ידיי תפסו בשערות ראשי, "נמאס לי מהכל!!"
"עדי.. את מזיקה לעצמך תפסיקי." אמר אדריק, הוא בא לכיווני. הוא תפס במותניי וחיבק אותי. בכיתי לכתף שלו, כשידו ליטפה את ראשי.
"איפה אימא שלי? לאן היא הלכה?"
"התקשרו אליה מהעבודה. היא הייתה חייבת לעזוב," 
"עדי.. אימא שלך ואני היינו יחד.. כשנחטפת," הוא מלמל לראשי ונשימתי נעתקה. "מה?" אמרתי, מתנתקת מהחיבוק, מנגבת את דמעותיי, עיניי ננעצו בו בהלם.
"כשהיית חטופה, אני מצאתי את אימא שלך. היא נראת בדיוק כמוך. חשבתי שאם אהיה איתה...זה כמו שתי ציפורים במכה"
"הבנתי.."
הוא הביט בי בשתיקה. התקרבתי אליו ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
"מה זה היה?" שאל מחויך. "זה לכבוד יום ההולדת שלך.." אמרתי מחייכת, הוא מחה את דמעותיי וחיבק אותי חזק.
´זה אני, האחד שסגד ליופיך....´ הפלאפון שלו צלצל.
"זה מאור" לחש אדריק. הוא ניתק לו, הביט בי לרגע וחייך חצי חיוך. "אתה מדהים, אתה יודע?" שילבתי את זרועותיי ולטשתי בו מבט ממושך.
"את הוזה," אמר בקלילות.
"ניתקת למאור,"
הוא הביט בי במבט חטוף, מבט נזעם. "למה מה חשבת? שאני בקשר איתו?"
"לא זה פשו-..."
"לעזאזל עדי! מה אני צריך לעשות כדי שתבטחי בי?" הוא רטן, ומשך אותי אל זרועותיו. "אבל אני כן בו-.." פיו כבש את פי ברעב, זרועותיו הקיפו אותי בחוזקה. זרועותיי נסגרו סביב צווארו של אדריק, ונישקתי אותו חזרה.
הוא התרחק לרגע, ופתח את כפתורי חולצתי.
"את צריכה להודות לי," אמר אדריק בקור, והמשיך בשלו. "להודות לך? על מה?" שאלתי, מנשקת את שפתייו ברעבתנות. "להודות לי שסיפרתי לך את האמת, על הבן זונה הזה."
"מה?" שפתיי התנתקו משפתיו והבטתי בו בהלם.
אני צריכה להודות לו עכשיו ב...? לא לא! זה פשוט לא קורה לי. "אתה רוצה שאני..." התחלתי לומר, "לא לא יקירתי, זה לא מה שאת חושבת. או רוצה לחשוב" נהם אדריק.
"אדריק אני..." התכוונתי לומר לו שאני עדיין לא עשיתי את זה. אני בתולה לגמרי.
הוא העיף אליי מבט לרגע, וחייך. "זה בסדר. נחכה עד שתהי מוכנה ב-100%" חייכתי אליו כעת, הרגשתי בטוחה יותר בזרועותיו מרגע לרגע.
הוא משך אותי אליו ונצמד לגופי, שפתיו התהדקו על שפתיו וידיו שיחקו באחורי.
"עדי" לחש והמשיך לנשק אותי.
"אני אוהב אותך עדי" ליבי החל לדהור. לחיי האדימו למשמע אוזניי, לא יכולתי לומר מילה והתנתקתי משפתיו.
"באמת? אדריק?"
"הו בבקשה אל תקראי לי אדריק. זה לא שמי. תקראי לי ניר"
"ניר.." התפשט על שפתיי חיוך ועברתי באצבעותיי על קו שפתיו. הוא הביט בי מחויך והרים אותי, "היי מה אתה עושה?" הוא סחב אותי אחריו לספה והתחיל לנשק אותי בעוצמה.
וככה היינו, התנשקנו עד שנרדמנו. עד עלות השמש.

התעוררתי בבוקר, שפתיי היו יבשות וקמתי לצחצח שיניים.
ולפתע, קיבלתי הודעה. ´זה מאור. אני מתגעגע אלייך עדי. בבקשה בואי למסעדת הימים, רחוב האורנים, מחכה לך ואוהב אותך´ הייתי בשוק. מוכת הלם, מחקתי את ההודעה ישירות.
מה אני יעשה? חשבתי. אני אלך? זה לא מסוכן?
הבטתי באדריק ישן וחיוך התפשט על שפתיי. זאת אומרת בניר, אדריק... לא ניר! 
הרגשתי שאני מאבדת תחושה כשרגליי התקרבו לכיוונו.
"אדריק.. אני רוצה לצאת לקנות כמה בגדים." בלעתי את רוקי ונגעתי בכתפו החשופה, כתפו השרירית.
הוא פקח את עיניו והביט בי, מעביר יד בשיערו ופותח את פיו.
"בשעה כזאת?"
"כן.. אני חייבת."
"טוב אני אבוא איתך."
"לא לא זה בסדר! אני אלך לבד."
"תלחצי על הכפתור שליד דלת הכניסה. זה ינטרל את הזרם. תהי זהירה עדי."
"טוב תודה." אמרתי חלושות ובהיתי בו,  אולי זו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו. "אני אוהבת אותך," פלטתי בלחישה ויצאתי מהדלת. עמדתי מול המסעדה, וראיתי אותו, הוא חיכה שם, ישב באחד הכיסאות והביט בשעון. רגליי קפאו.
מה אני הולכת להגיד לו? 
נכנסתי למסעדה ברגליים רועדות והתיישבתי לידו.
שלחתי יד כושלת לכיוון כתפו והוא הסתובב אליי.
"הגעת," אמר, בחיוך.
"כל כך התגעגעתי אלייך," הוא רכן אליי ובא לכיוון שפתיי. הסטתי את ראשי ממנו. "מה אתה רוצה?" - "רק רציתי לראות אותך. את בסדר? כבר כמה ימים לא שמעתי ממך."
"שיקרת לי מאור."
הוא השפיל את מבטו לצלחת. "נכון. בהתחלה שיקרתי, אבל אני התאהבתי בך."
בלעתי את רוקי.
"זה לא משנה. אנו לא נהיה יחד יותר."
"עדי אני...-" התחיל לומר, והניח יד אוהדת על ברכי.
"אתה לא אוהב אותה, תפסיק לשקר," אמר קול גברי מוכר. מאור סילק את ידו מרגלי. סובבתי את ראשי במהירות וראיתי את אדריק."מופתעת לראות אותי?" הייתי המומה. הוא עקב אחריי? הייתי המומה מאושרת. אלוהים. הוא היה כה נאה! הוא הציל אותי. "אדריק!" צעקתי במהירות, תהיתי אם הוא מסוגל לראות את הדופק בצווארי.
אדריק התיישב לצידי. מאור זז טיפה קרוב יותר לקיר.
"טוב שהגעתי," אמר אדריק והביט במאור, "מה אתה עושה פה?" שאל מאור בקור. "תפסיק לומר דברי שקר, אתה לא אוהב אותה. אף פעם לא אהבת אותה." אדריק שלח יד מתחת לשולחן ואחז בידי.
אצבעותיי התרוממו והשתלבו בחוזקה באצבעותיו.
"טוב" אמר מאור במהירות והוציא מכיסו אקדח. "אדריק!" צעקתי והרמתי את ידי בהגנה, מצביעה על האקדח של מאור.
אדריק גיחך.
אדריק הספיק לתפוס באקדחו והוא שלף מכיסו אקדח גדול יותר משל מאור וכיוון אותו לראשו. "אני ינפץ לך ת´גולגולת, בן של זונה."
כל האנשים שהיו במסעדה ראו ונבהלו, רצו מהמסעדה בבהלה והיו צרחות של הלם.
"אדריק חייך אליי. החזרתי לו חיוך, ליבי עדיין נחבט בצלעותיי.
היה נפלא לראות אותו, למרות שהוא עקב אחריי. אחרת, הייתי מוצאת את עצמי שוב חטופה ובידיו של מאור.
אדריק חייך בנימוס. והדף ממנו את מאור, "תסתלק מפה. אם תתקרב אליה עוד פעם אחת אני נשבע שאני אפרק אותך" מאור מיהר לעזוב את המקום ואני קפצתי לזרועותיו של אדריק.
אדריק הניח את ידו, המחוברת עדיין לידי. "מטורפת, איך יכולת ללכת למאור מבלי להתייעץ איתי?" ידי כרכו את צווארו בזמן שטרפתי את פיו.
"אני אוהבת אותך אדריק." שפתיו לפתע השתתקו אך אני המשכתי בשלי.
הוא הרים אותי ורגליי נכרכו סביב גופו.
סוחב אותי עד לבית, מתנשקים.
אך בליבי ידעתי, שהוא עוד יחזור.