לפני שנים רבות ( נו טוב, 6 שנים) ישב עמיחי
בבית וחשב לעצמו : "איך לעזאזל אני מעביר את הזמן בלי
לדפוק את הראש בקיר ולפתח נטיות אובדניות?" חשב וחשב ולפתע עלה במוחו רעיון. למה
שלא יבנה אתר? ולא סתם אתר, אתר עם משחקים ממכרים, סרטונים מצחיקים ושאר דבר חסרי
תועלת, על מנת שכל ילדי ישראל יוכלו להעביר את הזמן בכיף. לאתר יקראו מומו הפרה,
בדיוק כמו שקוראים לקלמר שלו. ישב, חשב, בנה ועיצב עד שנשבר
לו והרעיון נגנז.
חורף 2004. הגשם מטפטף בחוץ ועמיחי מסתגר בחדרו החם. השיעמום גובר ולכן הוא מחליט
להוציא מהמגירה רעיון ישן - "האתר של מומו הפרה". כעבור
מספר ימים עולה לרשת האתר הכי דבילי בתולדות האינטרנט. 100 הגולשים שפקדו את האתר
מדי יום לא שיערו שיום יבוא והאתר יהפוך פופולרי ויאבד את
דביליותו רק לאתר של יובל המבולבל ( שקשוקהההההה ...). להיפך, חלקם טרחו לשלוח תגובות בנוסח "האתר מגעיל,
תסגור אותו!", "מי בכלל בונה אתר לפרה", "האתר %$#%#$ וגם אתה $%&", "נינט
שולתתת!!!" וכו'. אך למרות הכל,
עמיחי המשיך לדאוג לאתר ולעדכן אותו מדי יום.
לאט לאט האתר גדל: נוספו פינות חדשות, עלו עיצובים חדשים ומקצועיים
ואנשים חדשים הצטרפו והחלו לעדכן משחקים וסרטונים, לנהל פינות וסתם להציק לצוות
במסנג'ר. האתר זכה לתמיכה חסרת תקדים מצד אושרי, מעצב דגול, שדאג להפוך את כל
העיצובים בצייר לעיצובים מקצועיים (הכל יחסי...), והכל בהתנדבות ומתוך אהבה
לאתר. (וכולם ביחד: אוווווווווווווווווווווווו)
לאורך כל הדרך היה חשוב לנו לשמור על
סגנון מקורי ויחודי והשתדלנו לא להיות כמו כולם, גם אם זה אומר לספוג ביקורות
ולהפסיד מפרסמים פוטנציאלים. דאגנו להוסיף תכנים לעיתים קרובות, ולהקפיד שרק חומרים
איכותיים וראויים יכנסו לאתר (כן בטח...). ההשקעה השתלמה, והגולשים שבמקרה הגיעו
לאתר ראו כי טוב, שבו למחרת וגם סיפרו לחברים שלהם עליו. כמו כן, האתר זכה לחשיפה
במעריב לנוער, מעריב, YNET ובתוכניות טלויזיה למיניהן (
החדר של חני, ראש גדול, האם אתה חכם יותר מתלמיד כיתה ו' ועוד), כך שגם מי שממש
רצה לא יכל להתעלם ממנו.
כיום, מומו הפרה הוא
פורטל הילדים מספר 2 בישראל עם למעלה מ 90,000 מבקרים יחודיים ביום
ומאות אלפי ילדים שמכירים את האתר, אוהבים אותו ויעשו כל מה שמומו הפרה תגיד להם. (
או לפחות יקנו במבה)
לאחר כמעט 4 שנות פעילות, נדמה שאף
אחד לא יכול לעצור אותנו בדרך להשתלטות על העולם! מוואאהאהאהאהאה!